מסלולי השקעה תלויי גיל

קרנות הפנסיה מחויבות לנהל את כספי המצטרפים החדשים לחיסכון הפנסיוני במסלולי השקעה תלויי גיל. האם קיימים ההבדלים מהותיים בין המודלים השונים?

החל מינואר מנוהלים כספי המצטרפים החדשים בקרנות הפנסיה במסלולי השקעה תלויי גיל. לקרנות הפנסיה קיימת האפשרות לנהל את הכספים באחד משני מהמודלים הבאים:

• שלושה מסלולי ההשקעה תלויי גיל: מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים אשר גילם אינו עולה על 50, מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים שגילם לפחות 50 ואינו עולה על 60, מסלול השקעה אחד שמדיניות ההשקעה בו מתאימה לעמיתים שגילם לפחות 60. 
• סדרה של מסלולי השקעה שיהיו מיועדים לקבוצה של עמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, אך לא יותר מעשר שנים. מודל זה כבר פועל בהצלחה במשך ארבע השנים האחרונות בקרן הפנסיה מנורה מבטחים פנסיה.

בהתאם להנחיית האוצר כל עמית שיצטרף לקרן פנסיה, ולא יבחר אחרת, יסווג לאחד המסלולים הרלבנטיים לפי גילו.
על אף העובדה שקיימים שני מודלים לניהול כספי החוסכים מרבית קרנות הפנסיה בחרו במודל הראשון המחלק את החוסכים לשלוש קבוצות גיל באמצעות שלושה מסלולי השקעה ולא במודל השני המחייב הקמה של מספר רחב יותר של מסלולים.

מה ההבדלים המהותיים בין שני המודלים?

למרות שמדובר בשני מודלים לניהול מסלולים תלויי גיל, המודלים פועלים בצורה שונה. במודל הראשון בו הוקמו שלושה מסלולי השקעה עובר העמית לאורך שנות החיסכון בין מסלולי ההשקעה השונים. קרן הפנסיה צריכה לנהל מנגנון המעביר את החוסכים, שהגיעו לגיל הנקוב, למסלול השקעות בעל רמת סיכון נמוכה יותר.

להעברה בין מסלולים באופן תפעולי קיימת השפעה נרחבת על ניהול הזכויות של החוסכים בקרן הפנסיה והיא עשויה להשפיע על אופן חישוב עלויות הכיסוי הביטוחי ועל דמי הניהול.

מהצד השני, במודל מסלולי יעד לפרישה, העמית אינו עובר בין מסלולי השקעה אלא מסלול ההשקעה מתאים את עצמו לרמת הסיכון המשתנה של העמיתים. כדי להקטין את רמת הסיכון לא נדרש לבצע פעילות תפעולית על חשבונות העמיתים. קרן הפנסיה פשוט משנה את מדיניות ההשקעה של המסלול.

להבדלים אלו בניהול מסלולי השקעה השפעה רבה, הרבה מעבר לצד התפעולי, על גישת ניהול ההשקעות במודל תלויי הגיל.

מדיניות השקעה במסלולים תלויי גיל

למעלה מ-90% מהחוסכים בקרנות הפנסיה נמצאים במסלולי השקעה כללים. מטרת האוצר בפתיחת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים את רמת הסיכון במסלול ההשקעה לגיל החוסכים ולהעדפותיהם ולהקטין את רמת הסיכון של החוסכים המתקרבים לגיל פרישה.

כאשר מיישמים את המודל באמצעות שלושה מסלולי השקעה נותנים מענה חלקי בלבד לדרישת האוצר. קבוצת החוסכים הגדולה ביותר בקרנות הפנסיה נמצאת במסלול השקעה לעמיתים אשר גילם אינו עולה על 50, במסלול זה מנוהלים כיום כספי חוסכים בני 25 לצד חוסכים בני 45 ו- 50. שלושים שנים של חיסכון פנסיוני.

כתוצאה ממעבר לניהול כספים במסלול אחד עלתה רמת הסיכון במסלול ההשקעה תלוי הגיל לעומת רמת הסיכון שהייתה קיימת עד כה במסלול הכללי. כך שחוסכים המתקרבים לגיל 50 יחשפו לשיעור גבוה יותר של מניות מזה אליו נחשפו בעבר.

בחודש האחרון פרסמו קרנות הפנסיה את מדיניות ההשקעה החזויה לשנת 2016, בעוד שעל פי מדיניות ההשקעה שיעור השקעה במניות במסלול הכללי עומד על כ-37%, שיעור ההשקעה במניות במסלול תלוי הגיל גבוהה הרבה יותר ועומד על 46%.

• מסלול כללי - 37%.
• מסלול תלוי גיל לעמיתים שגילם אינו עולה על 50 - 46%.

מהצד השני כאשר מנהלים את כספי החוסכים באמצעות סדרה של מסלולי השקעה המיועדים לעמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, קיימים עבור אותו טווח גילאים, 21 עד 50, 7 מסלולי השקעה בעלי חשיפה שונה למניות.

עבור החוסכים שמתקרבים לגיל 50 החשיפה למניות תעמוד על 30% או 40% ועבור החוסכים בגילאים הצעירים אחוז החשיפה למניות יהיה גבוה יותר ויאפשר להם להשיג תשואה גבוהה יותר בשוק ההון. 

חשיפה למניות 

• כללי - 35%.
• יעד לפרישה 2030 - 30%.
• יעד לפרישה 2035 - 40%.
• יעד לפרישה 2040 - 50%.
• יעד לפרישה 2045 - 50%.
• יעד לפרישה 2050 - 50%.
• יעד לפרישה 2055 - 50%.
• יעד לפרישה 2060 - 50%.

חלוקת קבוצת החוסכים עד לגיל 50 על פני מספר גדול יותר של מסלולי השקעה מאפשרת התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה לפרופיל החוסכים ולטווח שנותר להם עד הפרישה תוך מתן מענה נכון וראוי לכוונת האוצר.

ומה יקרה במשבר הבא?

"הטעות הראשונה שהתרחשה בשוק הגמל בשנת 2008 הייתה שחוסכים מבוגרים הגיעו לתחילת הירידות בשווקים שהם נמצאים במסלולי השקעה שאינם מתאימים לפרופיל הסיכון שלהם. בדיעבד, הטעות השנייה הייתה שחוסכים אלה, שנבהלו מהירידות באוקטובר, העבירו את כספם לקופות סולידיות, לא נהנו מהתיקון – והנציחו את הפסד" (TheMarker).

בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל שאף האוצר להקטין את רמת הסיכון בתיק החוסכים בהתאם למאפיינים האישים שלהם, לדוגמא שנת לידה.

כאשר בוחנים את מדיניות ההשקעה של שלושת מסלולי ההשקעה תלוי הגיל רואים כי אכן קיימת ירידה בשיעור החשיפה למניות, אך האם היא מספקת?

• מסלול כללי - 37% חשיפה למניות. 
• עד 50 - 46% חשיפה למניות. 
• 50-60 - 34% חשיפה למניות. 
• 60+ - 22% חשיפה למניות. 

שיעור החשיפה למניות יורד עם השנים מ-46% ל-22%. האם חוסכת בת 64 יכולה להיות רגועה עם שיעור חשיפה למניות שעומד על 22%?

זוכרים את הטעות השנייה של החוסכים? המעבר בין הקופות לאחר הירידות הנציח את הפסד והוביל למעשה להפסד כפול. הפסד ראשון בירידות החזקות, והפסד שני בעליות שבאו לאחריהן.

ניקח, לדוגמא, חוסך שבעיצומו של המשבר חגג יום הולדת 60. בתוך פחות מחודש כספיו יעברו ממסלול בעל חשיפה למניות של 34% למסלול עם חשיפה של 22%. האם מאפייניו האישים של החוסך השתנו במהלך אותו חודש בו חגג יום הולדת 60? סביר להניח שלא. אך כעת יהיה קשה הרבה יותר לכסות על ההפסד. ראו גרף כאן.

מסלולי היעד פותרים לחוסך את הדילמה, מכיוון ויש יותר מסלולי השקעה תלויי גיל ניתן לבצע החלקה של שיעור החשיפה למניות לאורך שנות החיסכון. החוסכים יורדים משיעור חשיפה של מניות של 30% ו- 20% ולאחר מכן 10%. 

בשורה התחתונה

מטרת האוצר בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים לחוסך את רמת הסיכון במסלול ההשקעה למאפייניו האישים, לרבות גילו. בישום המודל באמצעות מספר גדול יותר של מסלולי השקעה ניתן לבצע התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה המשתנה לאורך שנות החיסכון. כאשר החוסכים הצעירים זוכים למנה גדולה יותר של נכסי סיכון אמנם עם תנודתיות גבוהה, אך סיכוי טוב יותר לתשואה גבוהה יותר ואילו רמת התנודתיות בקרב החוסכים שעומדים לפני הפרישה היא מינימלית.